אחרי שלוש ומשהו שנים די שקטות אנחנו עומדות בפני שינוי מהותי.
בתור אחת עם פחד משינויים אני די סגורה על זה ששינוי, מכל מעלה שהיא, הוא שינוי מהותי. אין ספק שבמבט אחורנית אוכל להגיד שזה לא היה כזה שינוי, אבל עד שנגיע לנקודה בה אסתכל לאחור...
בכל אופן, היה לנו די נעים להיות בבית. השגרה המבורכת חלחלה לחיינו בצורה של סרט אחת ליום, מבשלות יחד, חולקות עבודה על בניית האתרים יחד.. חיים של כיף. ואז, פתאום, באמת משומקום היא קיבלה הצעת עבודה.
בביקור שגרתי עם הכלבה אצל הוטרינר הוא פתאום שאל אם היא עדיין מחפשת עבודה, ואז באמת שמתוך כבוד והערכה לבחור היא שאלה פרטים, בו במקום הוטרינר התקשר למעסיק הפוטנציאלי וככה במרפאה נקבעה פגישה.
מהצד שלה עלו המון מכשולים יזומים בצורת שכר ותנאים ולפגישה היא הגיעה שוב מתוך כבוד ובידיעה שלא ייצא מזה כלום.
היא חזרה הביתה אחרי הפגישה, שמחה וטובת לב ואמרה שקיבלה את העבודה, היא בעצמה לא האמינה, היא אפילו לא עשתה שיעורי בית עבור הראיון הזה (מדובר בעבודה מקצועית מאוד שצריך להתכונן לפני ראיון, והפעם האחרונה שעבדה בתחום היתה לפני כשנה וחצי). מה שהדהים אותה אלו האנשים.
"טיפוסים כאלה", היא אמרה, "את תתאהבי בהם מייד". אנשים מדהימים, לא תשמעי צעקה מהפה שלהם, מעריכים שיתוף פעולה ועבודה בצוות, בדיוק כמו שרציתי".
האושר שבדברים שלה הפנט אותי ומצד שני עלו החששות
כבר אמרתי שאני לא הכי טובה עם שינויים?
מה זה בעצם אומר לגביי? מייד סרקתי את המצב:
1. אני לומדת בעיר הגדולה, מרחק הנסיעה מהבית שלנו עכשיו הוא כחצי שעה, אוטובוס אחד לכל כיוון. מהבית החדש זה יהיה כשעה, שני אוטובוסים לכל כיוון. מדובר בשינוי לרעה כיוון שעכשיו במקום לצאת מהבית ב14:55 כדי להגיע לאוטובוס של 15:00 אצא מהבית ב-14:00 כדי להגיע לאוטובוס של 14:30 כשהלימודים בכלל מתחילים ב-17:00. ובמקום לחזור הביתה ב-21:30 אהיה בבית רק ב-22:30. אני מעריכה שבעקבות הימים הקצרים יותר שלי אצטרך לנהל את עצמי אחרת. אולי להתחיל לרקום כיפות בזמן שאני מחכה לאוטובוסים.. :\
2. העבודה שלי, או מה שאני מנסה בכל הכוח לקרוא לו עבודה, זה באינטרנט. חיים שלמים על דיסק און קי. כך שלא משנה איזה אגור, כל עוד יש שם אינטרנט אלחוטי- אני מסודרת.
3. היא תעבוד אז אני אהיה בבית. פתאום אני חושבת על מה אעשה בכל הזמן הפנוי (והתשובה מייד קופצת- עבודה!! אשקיע באתרים, אקרא מאמרים, ארכוש תוכנות.. מה שאני עושה כל הזמן בעצם אבל כשאני חושבת על העתיד הכל וורוד ומרגש יותר).
4. הפרידה... אוח.. זה יהיה החלק הכי קשה. במקום הקטן שאנחנו גרות עכשיו, אנחנו מכירות את כולם ואפשר לספור את האנשים שאני לא מחבבת על יד אחת. זה אומר שאת כל השאר אני כן וזה באמת מצב נדיר.
אין מצב לעבור בכל מקום מבלי שמישהו יגיד לי שלום ויכבד אותי בחיוך רחב. בארוחת הצהריים מישהו ניגש אלינו היום והגיש לנו חצי אשכולית עם כפית ושקית סוכר. תגידו שזה לא פשוט מתוק..
השכנים שלנו מלמעלה הם חברים טובים, כאלה שתמיד יתנו שמנת מתוקה או ביצים, ואנחנו נוציא להם את הכלבה בשעת הצורך. אנחנו אפילו חולקים אינטרנט אלחוטי יחד (המודם שלי, הם קיבלו סיסמא ואנחנו משלמים חצי חצי..).
האם בכלל בא לי להתחיל הכל מחדש?
פלא שאני לא יכולה להתרכז.. לא עבדתי אתמול וגם לא היום.. אני לא יכולה לעשות קידום לאתרים כי הכל נראה לי לא נכון פתאום. אני מרגישה שגם כאן, בדרך העבודה שלי אני צריכה לעשות שינוי (התחום הוא כל כך דינאמי ואני מרגישה איטית..)
5. הכלבים שלנו. הם הכי ירגישו את השינוי כי במקום להיות כל היום בגן גורים ובלילה להגיע לישון בחדר שלהם בבית, הם יישארו לישון בגן גורים החדש שנכין להם ואני בקושי אראה אותם מהסיבה שהגן גורים יהיה במקום העבודה שלה ואנחנו נגור בישוב ליד.
בתור אחת עם פחד משינויים אני די סגורה על זה ששינוי, מכל מעלה שהיא, הוא שינוי מהותי. אין ספק שבמבט אחורנית אוכל להגיד שזה לא היה כזה שינוי, אבל עד שנגיע לנקודה בה אסתכל לאחור...
בכל אופן, היה לנו די נעים להיות בבית. השגרה המבורכת חלחלה לחיינו בצורה של סרט אחת ליום, מבשלות יחד, חולקות עבודה על בניית האתרים יחד.. חיים של כיף. ואז, פתאום, באמת משומקום היא קיבלה הצעת עבודה.
בביקור שגרתי עם הכלבה אצל הוטרינר הוא פתאום שאל אם היא עדיין מחפשת עבודה, ואז באמת שמתוך כבוד והערכה לבחור היא שאלה פרטים, בו במקום הוטרינר התקשר למעסיק הפוטנציאלי וככה במרפאה נקבעה פגישה.
מהצד שלה עלו המון מכשולים יזומים בצורת שכר ותנאים ולפגישה היא הגיעה שוב מתוך כבוד ובידיעה שלא ייצא מזה כלום.
היא חזרה הביתה אחרי הפגישה, שמחה וטובת לב ואמרה שקיבלה את העבודה, היא בעצמה לא האמינה, היא אפילו לא עשתה שיעורי בית עבור הראיון הזה (מדובר בעבודה מקצועית מאוד שצריך להתכונן לפני ראיון, והפעם האחרונה שעבדה בתחום היתה לפני כשנה וחצי). מה שהדהים אותה אלו האנשים.
"טיפוסים כאלה", היא אמרה, "את תתאהבי בהם מייד". אנשים מדהימים, לא תשמעי צעקה מהפה שלהם, מעריכים שיתוף פעולה ועבודה בצוות, בדיוק כמו שרציתי".
האושר שבדברים שלה הפנט אותי ומצד שני עלו החששות
כבר אמרתי שאני לא הכי טובה עם שינויים?
מה זה בעצם אומר לגביי? מייד סרקתי את המצב:
1. אני לומדת בעיר הגדולה, מרחק הנסיעה מהבית שלנו עכשיו הוא כחצי שעה, אוטובוס אחד לכל כיוון. מהבית החדש זה יהיה כשעה, שני אוטובוסים לכל כיוון. מדובר בשינוי לרעה כיוון שעכשיו במקום לצאת מהבית ב14:55 כדי להגיע לאוטובוס של 15:00 אצא מהבית ב-14:00 כדי להגיע לאוטובוס של 14:30 כשהלימודים בכלל מתחילים ב-17:00. ובמקום לחזור הביתה ב-21:30 אהיה בבית רק ב-22:30. אני מעריכה שבעקבות הימים הקצרים יותר שלי אצטרך לנהל את עצמי אחרת. אולי להתחיל לרקום כיפות בזמן שאני מחכה לאוטובוסים.. :\
2. העבודה שלי, או מה שאני מנסה בכל הכוח לקרוא לו עבודה, זה באינטרנט. חיים שלמים על דיסק און קי. כך שלא משנה איזה אגור, כל עוד יש שם אינטרנט אלחוטי- אני מסודרת.
3. היא תעבוד אז אני אהיה בבית. פתאום אני חושבת על מה אעשה בכל הזמן הפנוי (והתשובה מייד קופצת- עבודה!! אשקיע באתרים, אקרא מאמרים, ארכוש תוכנות.. מה שאני עושה כל הזמן בעצם אבל כשאני חושבת על העתיד הכל וורוד ומרגש יותר).
4. הפרידה... אוח.. זה יהיה החלק הכי קשה. במקום הקטן שאנחנו גרות עכשיו, אנחנו מכירות את כולם ואפשר לספור את האנשים שאני לא מחבבת על יד אחת. זה אומר שאת כל השאר אני כן וזה באמת מצב נדיר.
אין מצב לעבור בכל מקום מבלי שמישהו יגיד לי שלום ויכבד אותי בחיוך רחב. בארוחת הצהריים מישהו ניגש אלינו היום והגיש לנו חצי אשכולית עם כפית ושקית סוכר. תגידו שזה לא פשוט מתוק..
השכנים שלנו מלמעלה הם חברים טובים, כאלה שתמיד יתנו שמנת מתוקה או ביצים, ואנחנו נוציא להם את הכלבה בשעת הצורך. אנחנו אפילו חולקים אינטרנט אלחוטי יחד (המודם שלי, הם קיבלו סיסמא ואנחנו משלמים חצי חצי..).
האם בכלל בא לי להתחיל הכל מחדש?
פלא שאני לא יכולה להתרכז.. לא עבדתי אתמול וגם לא היום.. אני לא יכולה לעשות קידום לאתרים כי הכל נראה לי לא נכון פתאום. אני מרגישה שגם כאן, בדרך העבודה שלי אני צריכה לעשות שינוי (התחום הוא כל כך דינאמי ואני מרגישה איטית..)
5. הכלבים שלנו. הם הכי ירגישו את השינוי כי במקום להיות כל היום בגן גורים ובלילה להגיע לישון בחדר שלהם בבית, הם יישארו לישון בגן גורים החדש שנכין להם ואני בקושי אראה אותם מהסיבה שהגן גורים יהיה במקום העבודה שלה ואנחנו נגור בישוב ליד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה