טוב טוב טוב לי על הלב...
כשאני עוצמת את העיניים, לפני השינה, אחרי 60 כפיפות בטן, אחרי תפילה מתוקה, אני רואה את זה. קטעי חיים נבואיים.
אנחנו בפולין, בבית הבובות שלנו, ליד מקור מים, שפע ועושר נשקפים מכל מקום ומתוך בועות האושר שלנו אנחנו ממצות את עצמנו בכיוונים מאתגרים, לא משועממות לרגע, עסוקות בלהפוך את הפעילויות החשובות והלא דחופות למשהו שיקרה בין הכאן ועכשיו לבין העתיד הקרוב. אנחנו למעשב מגשימות חלומות.
אני חולמת לי המון. ולא מדובר בחלומות לילה אליהם המוח האחורי מבקש שנחשף, אלא חלומות השקולות לשאיפות ומאווים. אני יכולה לראות את זה בתור הצעד הבא ממש.
מגיע אליי סכום כסף בלתי צפוי שמסתכם אחרי הכל במיליון יורו לא דולר, לא שקל- יורו. מיליון יורו. ההכנסה הלא צפויה הזו הופכת לשכר שנתי קבוע.
בכסף הזה אנחנו קונות את בית החלומות שלנו, לאחר שבילינו בו חצי שנה בהסכם של שכירות ומתוך אהבה אמיתית לבית החלטנו לרכוש אותו.
אני עובדת מהבית, לא בשביל הכסף אלא בשביל הנפש. אני עוזרת לאנשים להשיג את מה שהם חפצים לו מכל לבם, האחוזה שלי מהווה השראה לכל. הבית שלנו פתוח, יש לנו הרבה חברים בדיוק כמו שיכולנו לדמיין. החבר הישראלי התחתן עם החברה הפולנייה וכולנו מקימים יחד קיבוץ קטן, בדיוק לפי החלום. המקום מדהים והלב שלי מוצף אושר כשאני חושבת על ההורים שלנו שהתארגנו והגיעו יחד, שני הזוגות, בעקבות כרטיסי הטיסה ששלחנו להם. ההורים בדרך והיום הם יגיעו. זו הפעם הראשונה שהם רואים את הבית בלייב. הכל כבר מוכן עבורם: מיקמנו אותם בשני חדרי B&B צמודים מלאים בכל טוב ובעוד כחצי שעה נצא לכיוון שדה התעופה בוורשה לאסוף את המשפחות. הרכב שלנו נקי ונעים לנסיעה. אנחנו לוקחות את הרכב הגדול בגלל המזוודות. אני מדמיינת איך ניקח אותם ליער לקטוף פטריות, למטע עצי הפרי (אני יודעת כמה אבא אוהב את זה), לחממות ירקות הגינה, לנחל כדי להיטבל ולהתרענן, להראות להם את הבית כולו שאנחנו כל כך גאות בו, והכי חשוב- שיוכלו להרגיש את בטן ההריון שלי. איך הכל קרה כל כך מהר. דברים נכנסו לקצב מסחרר ברגע שהיא חזרה מפולין, כשהביאה את חסן הקטן (ובשמו היהודי- סאני) והביאה איתה תמונות וסרטונים מושקעים של הבתים אותם ביקרו כל הכנופיה הפולנית. מהרגע הזה הדברים פשוט רצו. ככה זה כשממוקדים מטרה.
כשאני עוצמת את העיניים, לפני השינה, אחרי 60 כפיפות בטן, אחרי תפילה מתוקה, אני רואה את זה. קטעי חיים נבואיים.
אנחנו בפולין, בבית הבובות שלנו, ליד מקור מים, שפע ועושר נשקפים מכל מקום ומתוך בועות האושר שלנו אנחנו ממצות את עצמנו בכיוונים מאתגרים, לא משועממות לרגע, עסוקות בלהפוך את הפעילויות החשובות והלא דחופות למשהו שיקרה בין הכאן ועכשיו לבין העתיד הקרוב. אנחנו למעשב מגשימות חלומות.
אני חולמת לי המון. ולא מדובר בחלומות לילה אליהם המוח האחורי מבקש שנחשף, אלא חלומות השקולות לשאיפות ומאווים. אני יכולה לראות את זה בתור הצעד הבא ממש.
מגיע אליי סכום כסף בלתי צפוי שמסתכם אחרי הכל במיליון יורו לא דולר, לא שקל- יורו. מיליון יורו. ההכנסה הלא צפויה הזו הופכת לשכר שנתי קבוע.
בכסף הזה אנחנו קונות את בית החלומות שלנו, לאחר שבילינו בו חצי שנה בהסכם של שכירות ומתוך אהבה אמיתית לבית החלטנו לרכוש אותו.
אני עובדת מהבית, לא בשביל הכסף אלא בשביל הנפש. אני עוזרת לאנשים להשיג את מה שהם חפצים לו מכל לבם, האחוזה שלי מהווה השראה לכל. הבית שלנו פתוח, יש לנו הרבה חברים בדיוק כמו שיכולנו לדמיין. החבר הישראלי התחתן עם החברה הפולנייה וכולנו מקימים יחד קיבוץ קטן, בדיוק לפי החלום. המקום מדהים והלב שלי מוצף אושר כשאני חושבת על ההורים שלנו שהתארגנו והגיעו יחד, שני הזוגות, בעקבות כרטיסי הטיסה ששלחנו להם. ההורים בדרך והיום הם יגיעו. זו הפעם הראשונה שהם רואים את הבית בלייב. הכל כבר מוכן עבורם: מיקמנו אותם בשני חדרי B&B צמודים מלאים בכל טוב ובעוד כחצי שעה נצא לכיוון שדה התעופה בוורשה לאסוף את המשפחות. הרכב שלנו נקי ונעים לנסיעה. אנחנו לוקחות את הרכב הגדול בגלל המזוודות. אני מדמיינת איך ניקח אותם ליער לקטוף פטריות, למטע עצי הפרי (אני יודעת כמה אבא אוהב את זה), לחממות ירקות הגינה, לנחל כדי להיטבל ולהתרענן, להראות להם את הבית כולו שאנחנו כל כך גאות בו, והכי חשוב- שיוכלו להרגיש את בטן ההריון שלי. איך הכל קרה כל כך מהר. דברים נכנסו לקצב מסחרר ברגע שהיא חזרה מפולין, כשהביאה את חסן הקטן (ובשמו היהודי- סאני) והביאה איתה תמונות וסרטונים מושקעים של הבתים אותם ביקרו כל הכנופיה הפולנית. מהרגע הזה הדברים פשוט רצו. ככה זה כשממוקדים מטרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה